פוטין רצה להחזיר את ‘רוסיה הגדולה’, אך המלחמה נגד אוקראינה עלולה להשאיר ממנה רק שברים

שגיאה שהפכה לפסק דין היסטורי

עד לא מזמן, ולדימיר פוטין ניסה להיראות כאדם שמחזיר לרוסיה את מעמד המעצמה הגדולה. במוסקבה בנו במשך שנים את דמות המנהיג המסוגל לשחק על המערב, ללחוץ על שכנים, להתערב בסכסוכים זרים ולהרחיב את ההשפעה הרוסית מהקווקז ועד המזרח התיכון.

אבל המלחמה נגד אוקראינה הפכה את הדמות הזו למלכודת.

בניתוח חדש של Wall Street Journal נשאלת שאלה שבעבר נראתה כמעט בלתי אפשרית: האם פוטין ייכנס להיסטוריה כאדם שהרס את רוסיה בעצמו? מדובר לא רק בהפסדים צבאיים. הרבה יותר חשוב דבר אחר: הקרמלין זלזל באוקראינה, העריך יתר על המידה את כוחותיו וגרר את המדינה לסכסוך שמתחיל לשחוק את כלכלתה, דמוגרפיה, דיפלומטיה ויציבות פנימית.

לקהל הישראלי הנושא הזה לא נראה רחוק. ישראל יודעת היטב שכוח מדיני נבחן לא בסיסמאות רועשות, אלא ביכולת לעמוד במלחמה ארוכה, לשמור על בעלי ברית, לתמוך בכלכלה ולא לאבד את השיקול האסטרטגי.

לרוסיה זה הולך ומחמיר.

איך הקרמלין קיבל את אוקראינה כ’נקודת תורפה’

הטעות העיקרית של פוטין, לפי הערכת אנליסטים מערביים, הייתה שהוא האמין בתעמולה שלו עצמו על אוקראינה.

בקרמלין קראו לאוקראינה במשך שנים ‘מדינה מלאכותית’, הכחישו את הסובייקטיביות הפוליטית שלה וציפו שהמדינה לא תעמוד במכה גדולה. השלטון הרוסי, למעשה, החליט שהזהות האוקראינית חלשה, ושהחברה האוקראינית ניתנת לשבירה במהירות.

המציאות התבררה כהפוכה.

מיליוני אוקראינים הראו נכונות להגן על מדינתם, והנשיא ולדימיר זלנסקי הצליח לשמור על המדינה ולהשיג תמיכה רחבה מהמערב. גם אם רוסיה מנסה להחזיר יוזמה בחזיתות מסוימות, מחיר המלחמה הזו כבר הפך להרסני עבורה.

כאן בדיוק התגלתה ההבדל בין האשליה האימפריאלית לרצון הלאומי החי. אוקראינה, שמוסקבה זלזלה בה, הפכה לגורם המרכזי שיכול לשנות את עתידה של רוסיה עצמה.

ניצחונות העבר כבר לא עובדים

במשך שנים רבות פוטין אכן יצר את הרושם של פוליטיקאי שמצליח לנצל את חולשת המערב. המלחמה נגד גאורגיה ב-2008, סיפוח קרים וחלקים מדונבאס ב-2014, חזרת רוסיה למזרח התיכון דרך הסכסוך הסורי, תמיכה במשטר לוקשנקו בבלארוס, ניסיונות להתחזק באפריקה — כל אלה הוצגו כהוכחה ל’חזרת הכוח הרוסי’.

אבל ההצלחות הללו התבררו לא כבסיס, אלא כתפאורה.

לאחר הפלישה המלאה לאוקראינה התברר שלכוח הרוסי יש גבולות קשים. הצבא סובל הפסדים עצומים, הכלכלה תלויה יותר ויותר בהוצאות צבאיות, וההשפעה הדיפלומטית של מוסקבה מצטמצמת. מה שבעבר נראה כהתקפה, עכשיו נראה יותר ויותר כהתשת המערכת.

רוסיה מאבדת מרחב השפעה

עמדות מוסקבה נחלשות לא רק באירופה.

במרחב הפוסט-סובייטי, ארמניה ואזרבייג’ן מביטות יותר לכיוון המערב, ומדינות מרכז אסיה מחזקות קשרים עם סין. נתיבי תחבורה חדשים ופרויקטים אנרגטיים נבנים יותר ויותר כך שיעקפו את רוסיה.

זה חשוב במיוחד: אימפריות נדירות מתמוטטות ביום אחד. תחילה מתחילים לסלול סביבן דרכים, צינורות גז, קשרי מסחר ופורמטים פוליטיים בלעדיהן.

במזרח התיכון המצב עבור הקרמלין גם הפך גרוע יותר. שאיפות מוסקבה נתקלו במציאות חדשה, שבה ההשפעה הרוסית מוגבלת, והיכולת שלה להיות שחקן מכריע נראית הרבה יותר חלשה מאשר לפני כמה שנים.

לישראל יש כאן מסקנה ישירה. רוסיה עדיין מסוכנת, במיוחד דרך קשרים עם איראן, תעמולה, תוכניות צללים ותמיכה בכוחות אנטי-מערביים. אבל מעמדה כ’בורר הגדול’ באזור כבר לא נראה כפי שהיה.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על הנקודה הזו: המודל הכוחני של פוטין התברר כמודל שלא מבוסס על פיתוח, אלא על לחץ, פחד ומלחמה. מודל כזה יכול לעבוד זמן מה נגד שכנים, אבל בטווח הארוך הוא הורס את המדינה עצמה, שהחליטה לחיות רק על נקמה אימפריאלית.

המלחמה פוגעת בבסיס המדינה הרוסית

המכה הקשה ביותר לרוסיה — לא רק הסנקציות ולא רק אובדן הציוד.

המלחמה החריפה את הבור הדמוגרפי. מאות אלפי גברים בגיל גיוס נהרגו או נפצעו. עוד מאות אלפים עזבו את המדינה, נמלטים מגיוס, לחץ והיעדר עתיד. ביניהם — אנשים משכילים, פעילים, מקצועיים, שיכלו לעבוד על הכלכלה, המדע, העסקים והטכנולוגיה.

למדינה זו לא רק הגירה. זו אובדן הון אנושי.

במקביל, המתח הפנימי גובר. הרפובליקות הלאומיות רואות שתושביהן משמשים לעיתים קרובות כחומר מתכלה במלחמה אימפריאלית זרה. המרכז דורש נאמנות, אבל לא מציע עתיד. ככל שהמלחמה נמשכת, השאלה מתחזקת: מדוע האזורים צריכים לשלם על שאיפות הקרמלין באנשים, בכסף ובפרספקטיבות שלהם?

תסריט של התפרקות כבר לא נראה פנטסטי

Wall Street Journal למעשה מעלה שאלה רחבה יותר: המשבר הנוכחי עשוי להיות מבחן לפדרציה הרוסית, בהיקף דומה להתפרקות ברית המועצות.

זה לא אומר שההתפרקות תתרחש מחר. אבל הנושא עצמו כבר לא שולי. כאשר מדינה מאבדת בו זמנית אנשים, כסף, בעלי ברית, השפעה חיצונית ואמון בתוך האזורים, יציבותה הופכת לשאלה של זמן וטעות פוליטית.

בגבולות המערביים של רוסיה יש עכשיו אירופה עוינת וחשדנית.

במזרח — סין פרגמטית, שלא תציל את מוסקבה בחינם.

בפנים — אליטות הקשורות לפחד, שחיתות ונאמנות אישית. מבנה כזה יכול להחזיק מעמד זמן רב, אבל הוא לא עובר טוב תבוסות.

זו הסיבה שהחלום של פוטין על ‘רוסיה הגדולה’ עשוי להסתיים באירוניה היסטורית. הוא רצה לשקם את האימפריה, אבל התחיל תהליכים שהופכים את עתידה לשברירי יותר ויותר.

לישראל זה גם שיעור. בעולם שבו משטרים אוטוריטריים קשורים זה לזה, נפילה או החלשה של שחקן אחד משנה את מאזן הכוחות הרבה מעבר לגבולותיו. אם רוסיה מאבדת את היכולת להכתיב תנאים לאוקראינה ולמערב, זה נקרא בקפידה גם בטהרן, בדמשק ובמקומות אחרים, שבהם רגילים לבדוק את המדינות הדמוקרטיות על עייפותן.

סיום הסיפור הזה עדיין לא נכתב.

אבל כבר עכשיו ברור: המלחמה, שתוכננה כהפגנת הכוח הרוסי, הפכה עבור הקרמלין למבחן עמידות. וככל שהיא נמשכת, כך מתבהר הפרדוקס המרכזי — פוטין רצה להיכנס להיסטוריה כאספן אדמות, אבל עשוי להישאר בה כמנהיג שבתקופתו רוסיה איבדה סופית את מעמדה כמעצמה גדולה.

…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля