מיליוני אוקראינים עשויים לא לחזור: מה מראה התחזית הקשה ביותר
אם המלחמה באוקראינה תימשך בשלב פעיל, עד סוף שנת 2029 עשויים להישאר באירופה 5.16 מיליון פליטים אוקראינים. זה כמעט 99% ממספרם הנוכחי של אלו שכבר יצאו ונמצאים מחוץ למדינה.
אפילו תרחיש רך יותר לא נראה מעודד. במצב של שלום פשרה ושברירי, לפי הערכות, הביתה עשויים לא לחזור 56% מהאוקראינים שנמצאים כעת בחו”ל.
החומר הוכן על בסיס טקסט (אוק’) מיכאיל דוביניאנסקי «אוקראינים ללא אוקראינה» מ-30 במאי 2026.
האפשרות האופטימית ביותר – ניצחון מוחלט של אוקראינה ושחרור כל השטחים הכבושים – גם היא לא אומרת חזרה אוטומטית של האנשים. אפילו בתרחיש כזה עשויים להישאר מחוץ למדינה כ-32% מהפליטים. ודווקא המספר הזה, אולי, מדבר על הבעיה יותר מכל.
כי השאלה כבר לא רק בביטחון.
אוקראינה יכולה לנצח במלחמה, להחזיר שטחים, לשקם מוסדות מדינה, לקבל תמיכה בינלאומית – אך עדיין להתמודד עם העובדה שחלק ניכר מאזרחיה כבר למדו לחיות ללא אוקראינה.
למה זה חשוב לישראל
לקהל הישראלי הנושא הזה מובן במיוחד. ישראל חיה עשרות שנים עם שאלות של רפטריאציה, תפוצה, זהות, ביטחון ובחירה בין מולדת היסטורית לחיים נוחים במדינה אחרת.
המצב האוקראיני, כמובן, שונה. אבל העצב דומה: המדינה זקוקה לאנשים לא פחות מאשר האנשים – למדינה.
וכאן מתחיל השיח הקשה ביותר.
המלחמה הגדולה חילקה את האוקראינים לא רק לחיילים ואזרחים, לאלו שיצאו ולאלו שנשארו. היא הראתה בצורה חדה יותר את הקו הישן: יש אנשים שלא יכולים כמעט בלי אוקראינה, ויש כאלה שיכולים להשתלב בחיים אחרים ולא לאבד את עצמם.
עבור חלקם אוקראינה היא קריירה, מעמד, שפה, סביבה מקצועית, תפקיד חברתי וסדר רגיל. עבור אחרים – מקום לידה, אך לא הפלטפורמה היחידה לעתיד.
מי באמת קשור לאוקראינה, ומי יכול לבחור חיים אחרים
פקיד טיפוסי, איש ביטחון או נציג המעמד הפוליטי כמעט תמיד תלוי במערכת האוקראינית. אוקראינה נותנת לו כוח, השפעה, גישה להחלטות מנהליות, לפעמים – לרנטה שחיתותית.
מחוץ לאוקראינה כל זה נעלם.
באירופה אדם כזה לא הופך אוטומטית לדמות חשובה. אף אחד לא יציע לו את אותה היררכיה, את אותה גישה למשאבים ואת אותו מעמד. לכן עבורו אוקראינה היא לא מולדת מופשטת, אלא בסיס למעמדו האישי.
הסיפור של מומחה IT מצליח נראה אחרת לגמרי.
אם לאדם יש מקצוע מבוקש, שפה אנגלית, עבודה מרחוק, לקוחות בינלאומיים ומיומנות ברורה, הוא יכול לחיות בפולין, גרמניה, ספרד, צ’כיה, ישראל או קנדה – ולהישאר מצליח. עבורו אוקראינה חשובה רגשית, תרבותית, משפחתית. אבל לא תמיד חיונית כלכלית.
אותה לוגיקה עובדת גם עבור מקצועות עבודה.
בנאי, רתך, אינסטלטור, חשמלאי, נהג, טכנאי תיקונים, מטפלת, טבח – כל האנשים האלה יכולים להיות מבוקשים בחו”ל. לעיתים קרובות עבודתם שם מתוגמלת יותר מאשר בבית. וכאשר אדם רואה שידיו במדינה אחרת נותנות למשפחתו יותר ביטחון, שאלת הפטריוטיזם הופכת למורכבת יותר.
אהבה לאוקראינה לא נעלמת.
אבל מופיע בחירה רציונלית.
אינטלקטואלים, קשישים וצעירים: לכולם מחיר שונה להגירה
עבור האינטליגנציה ההומניטרית, הגירה לעיתים קרובות מתגלה ככואבת. סופר, מורה, עיתונאי, איש תרבות, פעיל חברתי או זוכה פרס לאומי עשוי להיות משולב עמוקות דווקא בהקשר האוקראיני.
שמו אומר משהו בבית.
בחו”ל המשמעות הזו פוחתת בחדות.
מחסומים לשוניים, תרבותיים וחברתיים לא מאפשרים פשוט להעביר את המעמד הקודם למדינה חדשה. אדם שהיה דמות בולטת בסביבה הציבורית האוקראינית, באירופה עשוי להפוך לכמעט בלתי נראה.
עבור קשישים, מעבר גם לעיתים קרובות הופך לא לאפשרות, אלא למבחן פסיכולוגי. הם חיו חיים בקוד תרבותי אחד, בין כללים מובנים, רחובות מוכרים, שפה, שכנים, רופאים, בתי קברות, זיכרון משפחתי.
קשה להם להתחיל מאפס.
הצעירים רואים זאת אחרת. עבור צעירים אוקראינים, הגירה עשויה להיות לא טרגדיה, אלא התחלה. אוניברסיטה, עבודה, מקצוע חדש, שפה אחרת, שוק אחר, קשרים חברתיים אחרים – כל זה נתפס כהזדמנות, ולא רק כאובדן.
זו הסיבה שהשיח על דפופולציה לא יכול להתנהל רק בסיסמאות.
כאן לא מספיק לומר: “צריך לאהוב את המולדת”. המדינה תצטרך לענות על שאלה מעשית יותר: למה אדם שיכול לחיות בהצלחה ללא אוקראינה, צריך לבחור דווקא באוקראינה?
הטעות העיקרית: להילחם לא על אלו שיכולים לעזוב, אלא על אלו שלא יעזבו בכל מקרה
אוקראינה זקוקה לאנשים. זקוקה למשלמי מיסים, ידיים עובדות, משפחות צעירות, יזמים, מומחים, מהנדסים, בנאים, רופאים, מורים, נהגים, חיילים, סטודנטים, הורים לעתיד.
אבל הפרדוקס הוא שהשיח הציבורי לעיתים קרובות מעוצב דווקא על ידי אותן קבוצות שתלויות באוקראינה יותר מכל.
המעמד הפוליטי ללא המדינה האוקראינית מאבד את אפשרויות הקריירה.
הסביבה ההומניטרית מסתכנת באובדן מעמד.
פעילים לאומיים ללא הנושא האוקראיני עשויים לאבד את המשמעות הציבורית המוכרת.
אנשים אלה לעיתים קרובות רוצים בכנות לבנות מדינה חזקה, ראויה, עצמאית. אבל הם לעיתים קרובות עושים אותה נוחה קודם כל עבור עצמם ועבור אלו שחושבים בקטגוריות דומות.
אבל האינטרסים של “האדם הפשוט”, שלא חי אידיאולוגיה כל יום ורק רוצה ביטחון, כללים מובנים, הכנסה, בית ספר לילדים ויחס נורמלי מהמדינה, נדחקים לשוליים.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בהקשר זה חשוב לראות לא רק כפלטפורמה ישראלית לחדשות על אוקראינה, אלא גם כמרחב שבו הקהל האוקראיני, היהודי והישראלי יכולים לראות את אותה בעיה מזוויות שונות: המדינה לא מחזיקה אנשים רק בקריאות, אם היא לא נותנת להם עתיד מובן.
למה הלחץ על אלו שעזבו עשוי לפעול נגד אוקראינה עצמה
בשדה הציבורי האוקראיני נשמעות באופן קבוע רעיונות להעניש את אלו שעזבו במהלך המלחמה. להגביל זכויות. לגנות מוסרית. להפוך אותם לאזרחים מדרגה שנייה. לפעמים אפילו נשמעות הצעות לשלול מאנשים כאלה אזרחות.
ברמה הרגשית זה עשוי להיראות הוגן.
אנשים שנשארו תחת הפגזות, משרתים, עובדים בעורף, משלמים מיסים ונושאים על עצמם את כובד המלחמה, לעיתים קרובות תופסים את אלו שעזבו כמי שבחרו בדרך קלה יותר. זה מובן אנושית.
אבל מנקודת המבט של עתיד המדינה, לוגיקה כזו עשויה להיות מסוכנת.
אם אדם כבר הצליח להתמקם באירופה, מצא עבודה, העביר ילדים, קיבל הגנה חברתית, למד שפה וראה אופק, איום של עונש לא בהכרח יגרום לו לחזור. היא עשויה רק לנתק את הקשר הרגשי עם אוקראינה.
המדינה, שזקוקה לאנשים, צריכה לחשוב לא רק על הערכה מוסרית של הבחירה בעבר, אלא גם על המחיר המעשי של ההחלטה בעתיד.
את מי צריך להחזיר?
והכי חשוב – איך?
לא בהשפלה. לא באיומים. לא בשנאה ציבורית. אלא בתנאים שבהם החזרה נראית הגיונית.
אוקראינה זקוקה לטיעונים, ולא רק לטענות
אם אדם יכול לחיות ללא אוקראינה, אי אפשר לדבר איתו רק בשפת החובה.
נדרשות סיבות רציונליות.
עבודה. ביטחון. בתי משפט הוגנים. רפואה נורמלית. מערכת מיסים מובנת. אפשרות לפתוח עסק ללא מגע משפיל עם פקיד. בתי ספר שבהם ילדים לא מאבדים עתיד. כבוד לאלו שחזרו, ולא חשד לאלו שעזבו.
זה לא נשמע כל כך פאתוסי כמו סיסמאות על אהבת המולדת.
אבל דווקא דברים כאלה מחליטים היכן המשפחה תחיה אחרי המלחמה.
אוקראינה לא יכולה להרשות לעצמה את המותרות לבנות מדינה רק עבור אלו שלא ילכו לשום מקום בכל מקרה. השיקום לאחר המלחמה ידרוש אנשים שיודעים לעבוד, ליצור, לבנות, לשלם מיסים, לגדל ילדים ולקשור את ההצלחה האישית עם העתיד האוקראיני.
אם לא יחזירו אותם, השיקום יהיה הרבה יותר קשה.
ואם המדינה תתייחס אליהם כאל בוגדים או חייבים שאבדו זמנית, היא עצמה תדחוף אותם לניתוק סופי.
האמת הלא נעימה: ככל שגרוע יותר לאוקראינים בחו”ל, כך זה משתלם יותר לקייב
יש עוד שכבה קשה ולא נעימה של הנושא הזה.
אם לאוקראינים בחו”ל יהיה קשה יותר – אם יתמכו בהם פחות, יקבלו אותם פחות טוב, יגבילו אותם בזכויות, יתעייפו מנוכחותם, ייצרו מכשולים ביורוקרטיים ויומיומיים – חלק מהאנשים עשויים באמת להתחיל לחשוב על חזרה.
עבור המדינה זה ציני משתלם.
ככל שפחות אפשרויות למימוש עצמי מחוץ לאוקראינה, כך פחות אוקראינים יוכלו לחיות “ללא אוקראינה”. ככל שגרוע להם יהיה בגלות, כך הסיכוי שהם יחזרו הביתה לא כי אוקראינה הפכה לאטרקטיבית, אלא כי אפשרויות אחרות נסגרו.
אבל אסטרטגיה כזו – מסוכנת מוסרית וחלשה פוליטית.
היא לא בונה אמון.
היא לא עושה את אוקראינה חזקה יותר כפרויקט עתידי. היא פשוט מסתמכת על כך שהעולם החיצוני יהפוך עבור האוקראינים קר מספיק כדי שהמדינה תיראה שוב כאופציה היחידה.
לישראל הלוגיקה הזו גם מוכרת, אבל כואבת. ההיסטוריה של הקהילות היהודיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה במאה ה-20 הראתה כיצד לחץ, אפליה ופחד יכולים לשנות בחדות את זרמי ההגירה ולהגביר את המדינה הצעירה. אבל להפוך השפלה זרה למשאב מדינתי – תמיד דרך מדאיגה.
אוקראינה זקוקה לתסריט אחר.
לא “שיהיה להם רע שם”.
אלא “שיהיה מספיק טוב בבית כדי שהחזרה תהיה הגיונית”.
מה באמת יפתור את שאלת הדפופולציה
הדפופולציה האוקראינית – זו לא רק סטטיסטיקה ולא רק דמוגרפיה. זו שאלה של אמון בין האזרח למדינה.
אדם חוזר לא למולדת מופשטת. הוא חוזר למציאות קונקרטית: לחוקים, משכורות, בתי ספר, רופאים, מיסים, ביטחון, יחס החברה, אפשרויות לילדים וכבוד לבחירה האישית.
אם אוקראינה רוצה להחזיר מיליונים, היא תצטרך להתחרות לא רק עם הזיכרון של הבית, אלא גם עם איכות החיים במדינות שאליהן האוקראינים כבר עזבו.
זו תחרות קשה.
אבל אין אחרת.
פטריוטיזם יכול להחזיק חלק מהאנשים. משפחה, שפה, אדמה, קברי אבות, תחושת חובה – גם כן. אבל עבור מיליוני אוקראינים אחרי 2022 השאלה כבר הוצבה אחרת: היכן אפשר לחיות, לעבוד, לגדל ילדים ולא להרגיש בן ערובה של הנסיבות?
התשובה לשאלה הזו תקבע כמה אוקראינים יישארו אוקראינים ללא אוקראינה – וכמה בכל זאת יחליטו לקשור את עתידם עם החזרה.
…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля