אוקראינה הופכת ליותר בולטת על המפה של המזרח התיכון
אוקראינה כבר לא נראית למזרח התיכון כמדינה אירופית רחוקה, שהמלחמה שלה עם רוסיה נשארת איפשהו מחוץ לסדר היום האזורי. לאחר ארבע שנים של מלחמה גדולה, קייב הופכת בהדרגה את הניסיון הקרבי שלה למשאב דיפלומטי וטכנולוגי, שמתחילים להבחין בו בישראל, במדינות המפרץ ובחלקים אחרים של האזור.
על כך כותב המכון למחקרי ביטחון לאומי של ישראל INSS במאמר של גאורגי פורוסקון, שפורסם ב-3 ביוני 2026, פרסום “התגברות המעורבות האוקראינית במזרח התיכון“.
המחשבה המרכזית של הפרסום פשוטה אך חשובה: אוקראינה לא הפכה לכוח שיכול לשנות בעצמו את כל הסדר במזרח התיכון. עם זאת, היא כבר לא צופה מהצד. קייב פועלת בביטחון, מציעה ניסיון מעשי, מחפשת שותפים ומנסה להשתלב בתהליכים אזוריים שם, היכן שתפקידה היה בעבר צנוע יותר.
לישראל זה לא נושא משני.
אוקראינה נלחמת נגד רוסיה, שמתחברת יותר ויותר עם איראן. ישראל, מצידה, מתמודדת עם הציר האיראני — חמאס, חיזבאללה, החות’ים ומבנים אחרים שמשתמשים ברחפנים, טילים, מבצעי מידע ולחץ היברידי. לכן הניסיון האוקראיני — זה לא רק סיפור על החזית באירופה, אלא גם שיעור מעשי למזרח התיכון.
למה קייב הפכה לנחוצה לאזור
לפי הערכת INSS, אוקראינה אינה שחקן חדש לגמרי באזור. במהלך המלחמה עם רוסיה היא כבר הייתה נוכחת בהקשר המזרח תיכוני לפחות כצד בתהליכי משא ומתן, שקיבלו מדינות שונות באזור. אבל עכשיו מתרחש שינוי: קייב הופכת לשחקן יותר בולט, עקשן ומעשי במדיניות האזורית.
הסיבה — לא רק דיפלומטיה.
אוקראינה צברה ניסיון במלחמה מודרנית, שבה לא רק טנקים, מטוסים וארטילריה קלאסית מכריעים. בחזית האוקראינית נבדקות כל יום מערכות הגנה אווירית, רחפנים-מיירטים, לוחמה אלקטרונית, אמצעים זולים להתמודדות עם התקפות המוניות, מודיעין, תקשורת, לוגיסטיקה והיכולת להסתגל במהירות לסוג חדש של איומים.
למדינות המזרח התיכון זה נשמע מאוד קונקרטי.
האזור מתמודד עם אותן טכנולוגיות, רק בגיאוגרפיה אחרת. רחפנים איראניים, טילים, קבוצות פרוקסי, תקיפות על תשתיות, ניסיונות להעמיס מערכות הגנה — כל זה מוכר היטב גם לאוקראינה וגם לישראל. ההבדל הוא שאוקראינה קיבלה את הניסיון הזה דרך מלחמה יומיומית על התשה, וישראל — דרך עימות מתמיד עם מבנים טרוריסטיים ולחץ איראני.
מה רואה בזה ישראל
לציבור הישראלי המאמר של INSS חשוב בכך שהוא מתרגם את הנושא האוקראיני מהמישור המוסרי-פוליטי למישור הביטחון הלאומי. זה כבר לא רק על האם ישראל תומכת באוקראינה בפומבי ועד כמה פועל ירושלים בזהירות ביחסים עם מוסקבה. זה על אילו ידע אוקראינה יכולה לתת לישראל ולשותפיה.
במיוחד זה נוגע לרחפנים.
רוסיה משתמשת בטכנולוגיות איראניות נגד ערים אוקראיניות. ישראל מתמודדת עם אותו מקור איום דרך ערוצים אחרים: איראן מחמשת ומעוררת כוחות שתוקפים את ישראל ואת בעלות בריתה. כלומר, בין הניסיון האוקראיני לישראלי יש לא אנלוגיה פוליטית יפה, אלא קשר צבאי אמיתי.
רוסיה, איראן והקונטור המשותף של האיומים
גאורגי פורוסקון — לא מחבר מקרי לנושא הזה. ב-INSS הוא עוסק ברוסיה, במדיניות הפנימית והחיצונית שלה, וכן במלחמת מידע וסייבר; בעבר הוא שירת בתחום הביטחון הלאומי והמודיעין הצבאי.
לכן הדגש על הגברת המעורבות האוקראינית באזור צריך להיקרא בצורה רחבה יותר.
רוסיה לאחר 2022 הפכה לאויב הצבאי הראשי של אוקראינה, ולישראל — שותף בעייתי יותר ויותר של איראן ובעל ברית של כוחות עוינים למערב. מוסקבה לא תמיד פועלת נגד ישראל ישירות, אבל התקרבותה לטהראן משנה את התמונה האסטרטגית. ככל שרוסיה תלויה יותר בטכנולוגיות ובתמיכה הפוליטית האיראנית, כך יש פחות סיבות לראות את הגורם הרוסי כנייטרלי לביטחון הישראלי.
כאן מופיע האינטרס האוקראיני.
קייב יכולה להציע לאזור את מה שחסר להרבה צבאות ושירותי ביטחון: לא תיאוריה, אלא ניסיון הישרדות תחת התקפות מסיביות. זה ניסיון במאבק עם הצבא הרוסי, רחפנים איראניים, תקיפות על אנרגיה, מבצעי מידע, לחץ סייבר וניסיונות לשבור את החברה האזרחית דרך פחד.
לחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency הנושא הזה חשוב כחלק מתמונה רחבה יותר: אוקראינה וישראל מתמודדות עם חזיתות שונות של בעיה גדולה אחת — משטרים אגרסיביים ורשתות טרוריסטיות שלומדות זו מזו מהר יותר ממה שמדינות דמוקרטיות מגיבות לפעמים.
למה חשוב לאוקראינה להיות במזרח התיכון
אוקראינה פועלת באזור לא מתוך סקרנות. עבור קייב המזרח התיכון — זה לא רק פגישות דיפלומטיות, אלא שדה שבו נפתרים שאלות של נשק, סנקציות, לוגיסטיקה, אנרגיה, מזון, הצבעות בארגונים בינלאומיים ויחס לתוקפנות הרוסית.
ככל שאוקראינה פועלת יותר עם ישראל, מדינות המפרץ, טורקיה ושחקנים אזוריים אחרים, כך נשאר פחות מקום לגרסה הרוסית של האירועים.
זה חשוב במיוחד שם, היכן שמוסקבה בנתה קשרים במשך שנים דרך נשק, אנרגיה, תעמולה, המסלול הסורי וקשרים עם משטרים אוטוריטריים. אם קייב רוצה לא רק להגן על עצמה, אלא גם לשנות את היחס למלחמה באוקראינה, היא צריכה לדבר עם המזרח התיכון בשפת האינטרסים, הביטחון והתועלת המעשית.
מה יכול לקבל ישראל
ישראל יכולה להפיק מהניסיון האוקראיני כמה לקחים. הראשון — אמצעי יירוט זולים הופכים לחשובים לא פחות מטילים יקרים. השני — התקפות מסיביות של רחפנים דורשות מערכת גמישה, שבה הגנה אווירית, מודיעין, לוחמה אלקטרונית, קבוצות ניידות ותשתית אזרחית פועלות יחד. השלישי — מלחמת העתיד כבר מתרחשת, ואי אפשר ללמוד אותה רק מדוחות מטה.
אוקראינה יודעת את מחיר הטעויות.
גם ישראל.
לכן השאלה אינה האם אוקראינה צריכה להחליף עבור ישראל את בעלי הברית המסורתיים. כמובן שלא. השאלה היא אחרת: האם ישראל מוכנה ללמוד באופן שיטתי את הניסיון האוקראיני ולהשתמש בו שם, היכן שזה עוזר להגן על הצפון, הדרום, מתקני האנרגיה, נמלי התעופה, הנמלים, הבסיסים, הערים והאוכלוסייה האזרחית.
המסקנה הפוליטית לירושלים
הפרסום של INSS למעשה מוביל למסקנה לא נוחה אך הכרחית: לישראל כדאי להסתכל על אוקראינה לא רק כעל מדינה שזקוקה לעזרה, אלא גם כעל שותפה בעלת ידע ייחודי במלחמה מודרנית.
זה משנה את הטון של השיחה.
אוקראינה לא מבקשת לראות בה רק דרך סדר היום ההומניטרי. היא מראה שהיא יכולה להיות מועילה לאזור, כי כל יום היא עוברת דרך מלחמה, שבה האויב משלב טילים, רחפנים, התקפות סייבר, תעמולה וטרור נגד תשתית אזרחית.
לישראלים כאן יש היגיון מובן. אם איראן ורוסיה מחליפות ניסיון, טכנולוגיות ותמיכה פוליטית, אז גם ישראל ואוקראינה לא צריכות להישאר במסגרת הישנה של ריחוק זהיר.
הקשר בין קייב לירושלים הופך לא לתוספת רגשית למדיניות החוץ, אלא לחלק מהביטחון האמיתי. וככל שיבינו זאת מהר יותר בשתי הבירות, כך יהיו פחות סיכויים לאויבים לנצל את הפער בין החזית באוקראינה לחזיתות המזרח התיכון.
…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля