על פי נתוני The New York Times, ישראל וארצות הברית לכאורה שקלו את מחמוד אחמדינז’אד כאחת הדמויות שיכולות להוביל את איראן לאחר מכה על ראשי המשטר. הגרסה עצמה נראית כל כך מוזרה, שקשה לתפוס אותה ללא זהירות. אבל דווקא בגלל זה היא חשובה: בה נראה לא רק תוכנית אפשרית להחלפת השלטון בטהראן, אלא גם עומק הקרע בתוך המערכת האיראנית.
מדובר בנשיא לשעבר של איראן, שהיה במשך שנים סמל לרטוריקה האנטי-ישראלית והאנטי-אמריקאית הקשה ביותר. אחמדינז’אד הכחיש או הטיל ספק בשואה, תמך בפיתוח תוכנית הגרעין האיראנית, דיבר על השמדת ישראל ונשאר אחד הפנים המוכרות ביותר של הקו הרדיקלי של טהראן.
ועכשיו, אם להאמין לפרסום NYT, דווקא אותו יכלו לשקול כאדם ‘מבפנים המערכת’, המסוגל לשמור על המצב לאחר חיסול המנהיג העליון עלי חמינאי וחלק מהנציגים הבכירים של המשטר.
מה טוען NYT
לפי גרסת העיתון, לאחר המכות הישראליות על ההנהגה האיראנית, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ דיבר בפומבי על כך שהאפשרות הטובה ביותר עבור איראן תהיה הגעת ‘מישהו מבפנים’ המדינה לשלטון.
מאחורי הניסוח הזה, כפי שכותב NYT, יכול היה לעמוד תרחיש ספציפי. ארצות הברית וישראל לכאורה נכנסו לעימות עם הבנה שבמקרה של קריסת ההיררכיה הנוכחית, איראן תזדקק לדמות מעבר – מוכרת, משולבת במערכת, אך כבר מתעמתת עם ראשה הנוכחי.
דמות כזו, לפי נתוני העיתון, יכול היה להיות מחמוד אחמדינז’אד.
ביום הראשון של המלחמה, ישראל, כפי שטוענים מקורות NYT, תקפה את ביתו של אחמדינז’אד בטהראן. מטרת המכה לכאורה לא הייתה להרוג את הנשיא לשעבר, אלא להשמיד את כוחות משמרות המהפכה האסלאמית, ששמרו עליו בו זמנית והחזיקו אותו למעשה במעצר בית.
אחמדינז’אד שרד, אך נפצע. המלווים שלו, אנשי משמרות המהפכה האסלאמית, נהרגו. לאחר מכן, לדברי מקורות העיתון, הנשיא לשעבר התאכזב מרעיון החלפת המשטר והפסיק להשתתף בתרחיש אפשרי של מעבר השלטון.
מאז הוא לא הופיע בפומבי. מיקומו ומצבו, כפי שטוענים, נותרו לא ידועים.
למה זה נשמע כמעט בלתי יאומן
עבור הקהל הישראלי, הסיפור הזה במיוחד חד. אחמדינז’אד אינו טכנוקרט נייטרלי, אינו רפורמטור זהיר ואינו נציג האגף המתון. זהו אדם ששמו בישראל קשור לאיומים, לסחיטה גרעינית, להכחשת השואה ולעוינות גלויה למדינה היהודית.
בדיוק בגלל זה הגרסה שישראל וארצות הברית יכלו לראות בו מנהל זמני לאיראן נראית כמעט כמו אבסורד פוליטי.
אבל בסיפורים כאלה חשובה לא רק המועמדות עצמה. חשוב יותר השאלה: אם אפילו אחמדינז’אד נשקל כאפשרות אפשרית, עד כמה היה מוגבל רשימת האנשים המסוגלים לנהל את איראן לאחר קריסת המשטר?
אחמדינז’אד נגד המשטר: איך הנשיא לשעבר הפך לבלתי נוח עבור שלו
מחמוד אחמדינז’אד נולד בשנת 1956 במחוז סמן. לפני הפוליטיקה הגדולה הוא כיהן בתפקידים מנהליים, ובשנת 2003 הפך לראש עיריית טהראן. בשנת 2005 ניצח בבחירות לנשיאות ונשאר נשיא איראן לשתי כהונות – עד 2013.
שלטונו לווה בהחרפת העימות עם ארצות הברית וישראל. תחתיו טהראן קידמה באופן פעיל יותר את תוכנית הגרעין, חיזקה את הרטוריקה האנטי-מערבית ודיכאה את חוסר ההסכמה הפנימית.
שנת 2009 הייתה חשובה במיוחד. בחירתו מחדש של אחמדינז’אד עוררה מחאות המוניות של ‘התנועה הירוקה’, שהשלטונות דיכאו באכזריות. עבור רבים מהאיראנים הוא נשאר לא רק סמל לתוקפנות החיצונית של המשטר, אלא גם לפנים של האלימות הפנימית.
עם זאת, מאוחר יותר היחסים של אחמדינז’אד עם המנהיג העליון עלי חמינאי התדרדרו בחדות. הנשיא לשעבר החל לבקר את השחיתות, להתנגד למערכת השלטון הסגורה וניסה לחזור לפוליטיקה הגדולה. הוא לא הורשה שוב ושוב להשתתף בבחירות לנשיאות, ותנועותיו, לפי דיווחי התקשורת, הוגבלו.
רויטרס בשנת 2024 ציינה כי בין אחמדינז’אד לחמינאי נוצר קרע רציני: הנשיא לשעבר תמך בהגבלת כוחו של המנהיג העליון וקרא לבחירות חופשיות יותר.
קשרים, נסיעות וחשדות
NYT גם כותב כי אנשים מסביבתו של אחמדינז’אד הואשמו בקשרים קרובים מדי עם המערב ואפילו בקשרים אפשריים עם ישראל. הנשיא לשעבר עצמו יצא בשנים האחרונות מחוץ לאיראן, מה שרק הגביר את השמועות סביב תפקידו.
בשנת 2023 הוא ביקר בגואטמלה, ובשנים 2024 ו-2025 – בהונגריה. שתי המדינות מקיימות קשרים קרובים עם ישראל, ועובדה זו בתקשורת המערבית מוצגת כאלמנט נוסף בתמונה הכללית.
כשלעצמו הוא לא מוכיח דבר. אבל בפוליטיקה של המזרח התיכון פרטים כאלה לעיתים רחוקות נשארים ללא פרשנות.
עבור טהראן אפילו רמז על קשרים לא פורמליים עם המערב או ישראל יכול להפוך לעילה להאשמות בבגידה. עבור וושינגטון וירושלים, לעומת זאת, קרעים כאלה בתוך המערכת יכולים להיראות כהזדמנות למצוא אדם שמכיר את המערכת מבפנים ומסוגל להחזיק את הניהול באופן זמני.
מה הסיפור הזה אומר לישראל
גם אם הגרסה של NYT תתברר כהגזמה, כהדלפה עם מטרה פוליטית או כחלק ממשחק מידע, היא מראה את העיקר: תרחישים של ‘איראן לאחר האייתוללות’ כבר מזמן נדונים לא כתיאוריה, אלא כמשימה מעשית.
עבור ישראל זו שאלה לא רק של ביטחון, אלא גם של עתיד כל האזור. המשטר האיראני בנה במשך עשרות שנים רשת השפעה דרך ‘חיזבאללה’, החות’ים, המיליציות השיעיות, הקבוצות הפלסטיניות ותוכניות צבאיות המכוונות נגד ישראל. לכן כל סדק בתוך טהראן הופך אוטומטית לנושא של ביטחון לאומי.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה פרסומים כאלה לא כתשובה מוכנה, אלא כאות: מאחורי החזית של הרטוריקה האיראנית יכולה להתנהל מאבק עז בין קבוצות שונות בתוך המערכת עצמה.
למה ההימור על ‘אדם מבפנים’ מסוכן
הרעיון להמר על דמות מהמערכת הישנה תמיד נראה מפתה. אדם כזה מכיר את האליטות, את המערכת הביטחונית, את הבירוקרטיה, את הקשרים בין הצבא, משמרות המהפכה, שירותי הביטחון והמבנים הדתיים.
אבל בזה גם הסיכון העיקרי.
אחמדינז’אד אינו סמל למעבר דמוקרטי. הוא אינו מזוהה עם פיוס, חירות או איראן חדשה. עבור רבים הוא נשאר חלק מאותו משטר, רק בעימות עם חלק אחר שלו.
בדיוק בגלל זה ההימור האפשרי עליו מראה לא את כוח התוכנית, אלא יותר את המחסור באפשרויות אמיתיות. אם הבחירה היא בין כאוס, חונטה צבאית, אייתוללות ונשיא לשעבר רדיקלי, זה מעיד על המורכבות של הקשר האיראני.
תוכנית שהתנפצה על המציאות
לפי הנתונים המוצגים בפרסום, התרחיש המשוער יכול היה לכלול מספר שלבים: תקיפות אוויריות, חיסול המנהיג העליון, דה-סטביליזציה של המשטר, מרידות פנימיות, הופעת מרכז כוח חלופי ומעבר מנוהל.
אבל, לפי התיאור, רק החלק הצבאי עבד.
החלק הפוליטי התברר כהרבה יותר מסובך. אחמדינז’אד, אם להאמין למקורות NYT, לאחר המכה לא הפך לפנים של המעבר. הקריסה הפנימית לא הפכה אוטומטית לשלטון חדש. והמערכת האיראנית עצמה, אפילו לאחר שאיבדה חלק מהראשה, לא בהכרח צריכה לקרוס לפי תרחיש כתוב מראש.
זהו לקח חשוב לישראל ולארצות הברית. מכות יכולות להרוס תשתיות, לחסל מפקדים ולבטל חלק מהיכולות האסטרטגיות של האויב. אבל ליצור מציאות פוליטית חדשה הרבה יותר קשה מאשר להרוס את הישנה.
הפרדוקס הסופי של הסיפור הזה הוא שאדם שבנה קריירה במשך שנים על שנאה לישראל ולארצות הברית יכול היה להיכלל ברשימת הדמויות האפשריות למעבר באיראן. זה לא הופך אותו למתון. זה רק מראה עד כמה המאבק בתוך המשטר האיראני הפך למורכב.
אם הפרסום של NYT מדויק, לפנינו אחד הפרקים המוזרים ביותר בפוליטיקה של המזרח התיכון בשנים האחרונות.
אם לא – עצם הופעת גרסה כזו במדיה מערבית גדולה עדיין חשובה. היא מראה שהנושא של עתיד איראן כבר יצא מגבולות ההצהרות הדיפלומטיות. השאלה היא לא רק מה יהיה עם תוכנית הגרעין. השאלה היא מי יוכל לנהל את המדינה אם המערכת הקודמת תתחיל להתפורר.
…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля