אוקראינה, עזה ואיראן: מדוע התוכניות המהירות של טראמפ נתקלו במציאות הקשה

שלושה משברים, מבוי סתום פוליטי אחד

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ שוב מצא את עצמו מול אותו חלק מהפוליטיקה העולמית שלא ניתן לדחוף בהצהרה אחת, הבטחה רועשת או אולטימטום פומבי. אוקראינה, רצועת עזה ואיראן הפכו לשלושה כיוונים שבהם החישוב לתוצאה מהירה נתקל במשא ומתן ממושך, אינטרסים קשיחים של הצדדים ומציאות שבה לכל ויתור יש מחיר.

על פי נתוני The New York Times, ממשל טראמפ ציפה להתקדמות מהירה יותר בכמה יוזמות בינלאומיות. עם זאת, עד אמצע 2026 התברר: לא המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה, לא המצב בעזה ולא הסכסוך סביב איראן מתקדמים לפי תרחיש של ניצחונות פוליטיים מהירים.

עבור הקהל הישראלי הנושא הזה חשוב במיוחד. מדובר לא רק בוושינגטון ובמוניטין הדיפלומטי שלה. מהמדיניות האמריקאית תלויים ישירות ביטחון ישראל, הלחץ על איראן, עתיד עזה, יציבות אוקראינה וכל מאזן הכוחות במזרח התיכון.

מדוע ההבטחות התבררו כפשוטות יותר מהמשא ומתן

טראמפ הגיע לשלטון עם נוסחה פוליטית מוכרת היטב: ניתן לעצור סכסוכים מורכבים במהירות אם פועלים בנחישות, בביטחון ובישירות. במישור הציבורי זה נשמע מרשים. אבל משברים בינלאומיים לעיתים רחוקות מסתיימים כי צד אחד רוצה תאריך יפה או תוצאה רועשת.

איראן לא ממהרת לסגור את השאלות על תוכניות הגרעין והטילים. רוסיה לא מראה נכונות לשלום הוגן עם אוקראינה. בעזה, גם לאחר הפסקת האש ושחרור בני הערובה, נותרות שאלות בלתי פתורות של ניהול, ביטחון, שיקום ונוכחות צבאית נוספת של ישראל.

כאן מתעוררת הבעיה העיקרית: דיפלומטיה דורשת לא רק הכרזה על תוכנית, אלא גם לחץ יומיומי, שליטה, עבודה עם פרטים, ולפעמים – נכונות להכיר בכך שהצד השני פשוט מושך זמן.

איראן ומצר הורמוז: משא ומתן ללא נקודת סיום

על פי מידע מהפרסום, לאחר הפסקת האש שהוכרזה ב-7 באפריל, ארה”ב ציפתה להגיע במהירות להסכמות עם איראן, כולל בנושאים רגישים של ביטחון ומצר הורמוז. אבל המשא ומתן על תוכניות הגרעין והטילים של טהראן נמשך, ואין החלטה סופית.

עבור ישראל זה לא נושא חיצוני, אלא שאלה של ביטחון עצמי. כל הקלה בלחץ על איראן נתפסת בירושלים דרך פריזמת האיום מצד הציר האיראני, תוכניות הטילים, קבוצות הפרוקסי והאי יציבות האזורית.

טהראן, על פי הערכות מומחים, עשויה במודע להאריך את תהליך המשא ומתן. ההיגיון פשוט: אם וושינגטון לא רוצה לחזור לפעולות לחימה נרחבות, והחברה האמריקאית לא תומכת במלחמה חדשה, הזמן הופך לכלי לחץ.

טקטיקה כזו מוכרת היטב למזרח התיכון. הצד שלא ממהר, לעיתים קרובות מקבל מנופים נוספים. הצד שהבטיח תוצאה מהירה, מוצא את עצמו בהדרגה במצב לא נוח.

אוקראינה: ההבטחה “תוך 24 שעות” נשברה על מלחמת התשה

עוד דוגמה כואבת – המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. טראמפ הצהיר בעבר שהוא יכול לסיים את הסכסוך הזה תוך 24 שעות לאחר כניסתו לתפקיד. אבל 16 חודשים לאחר ההשבעה, הסכם שלום עדיין לא הושג.

זו פרט חשוב. המלחמה שהקרמלין מנהל נגד אוקראינה מזמן הפסיקה להיות סכסוך שניתן לסגור בפגישה אחת או בעסקה אחת. כאן יש חזית, כיבוש, פשעי מלחמה, שאלות של ערבויות ביטחוניות, גורל השטחים, לחץ הסנקציות, עמדת אירופה ופחד קייב מהשלום המוכתב.

מזכיר המדינה של ארה”ב מרקו רוביו, כפי שמצוין בחומר, כבר דיבר על עייפות מהמשא ומתן האינסופי. עם זאת, הצד הרוסי, על פי נתוני המרואיינים של הפרסום, תומך ביצירת מנגנון דיפלומטי קבוע עם קבוצות עבודה ופגישות קבועות.

בפועל זה עשוי להיות לא תנועה לשלום, אלא ניסיון להאריך את התהליך, לקבע את הפעילות הדיפלומטית ובמקביל לשמור על הלחץ על אוקראינה.

בהקשר זה, חדשות – חדשות מישראל | Nikk.Agency רואים את הכיוון האוקראיני לא כנושא אירופי רחוק, אלא כחלק מהתמונה הכללית: אם התוקפן מקבל אפשרות לזכות בזמן, רואים זאת גם במוסקבה, גם בטהראן וגם במזרח התיכון.

מה אומר תומאס גרם

הדיפלומט האמריקאי לשעבר תומאס גרם סבור כי לסיום המלחמה נדרש תהליך משא ומתן מלא. לדבריו, הסכסוך “הבשיל לסיום”, האווירה במוסקבה השתנתה, קו החזית התייצב, והבעיות הכלכליות ברוסיה מצטברות.

אבל גם הערכה כזו לא אומרת שלום אוטומטי. תהליך המשא ומתן – זה לא רק שולחן, דגלים והצהרות לעיתונות. זו עבודה קשה עם תנאים, ערבויות, שליטה בביצוע והבנה שכל הפסקה יכולה לשמש נגד אוקראינה.

עבור ישראל הניסיון הזה גם חשוב. כל מדינה שחיה ליד איום מתמיד מבינה: הסכם רע לפעמים מסוכן יותר מהיעדר הסכם, אם הוא נותן לאויב זמן להתארגן מחדש.

עזה: הפסקת האש לא הפכה לפתרון פוליטי

כיוון נפרד – רצועת עזה. למרות שחרור בני הערובה והפסקת האש בין ישראל לחמאס, יישום התוכנית שהציע טראמפ נעצר למעשה.

על פי נתוני העיתונאים, הממשל הפלסטיני החדש לא התחיל לעבוד במלואו במגזר. תוכנית השיקום של האזור נותרת על הנייר, וישראל ממשיכה בפעולות צבאיות. זה מראה שגם תוצאה הומניטרית וצבאית חשובה לא הופכת אוטומטית לארכיטקטורה פוליטית יציבה.

עבור החברה הישראלית זה נשמע מעשי ביותר. אפשר להשיג הפסקת אש, אפשר להחזיר חלק מבני הערובה, אפשר להוריד את עוצמת הלחימה. אבל אם לא נפתרו שאלות הניהול של עזה, הדמיליטריזציה, השליטה בגבולות, תפקיד חמאס והערבויות הבינלאומיות, הסכסוך נשאר פתוח.

השיעור העיקרי לוושינגטון ולישראל

מנכ”ל המרכז לביטחון אמריקאי חדש ריצ’רד פונטיין ציין כי מדיניות חוץ לעיתים רחוקות נותנת תוצאות מהירות. לדבריו, החשיבות המכרעת היא לא בהכרזה רועשת, אלא בביצוע עקבי וניהול התהליך.

זה, אולי, המסקנה העיקרית של כל המצב. תוכניות שלום, מפת דרכים והצהרות פוליטיות פועלות רק כאשר מאחוריהן עומדת מערכת יומיומית של לחץ, דיפלומטיה ושליטה.

ממשל טראמפ מתמודד כעת עם קשיים בשלושה כיוונים מרכזיים. אוקראינה לא קיבלה שלום. עזה לא קיבלה מודל ניהול חדש יציב. איראן לא נתנה תשובה סופית לשאלות שנוגעות ישירות לביטחון האזורי.

עבור ישראל המסקנה עוד יותר קשה: אי אפשר לבנות ביטחון רק על ציפייה להחלטות אמריקאיות מהירות. וושינגטון נשארת בעלת הברית העיקרית, אבל המזרח התיכון, אוקראינה ואיראן מראים את אותו הדבר – מתנגדי השלום הדמוקרטי יודעים לחכות, להאריך ולהשתמש במשא ומתן כנשק.

…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля