אוקראינה, ישראל וזיכרון קשה: מדוע ההיסטוריה של אנדריי מלניק דורשת לא סיסמאות

מה קרה: אוקראינה מחזירה את גיבוריה ההיסטוריים הביתה

הקבורה מחדש של אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק אינה טקס נפרד סביב דמות היסטורית אחת. זהו חלק ממדיניות מדינה רחבה יותר של אוקראינה ליצירת פנתיאון צבאי לאומי משלה.

ב-31 במאי 2022, הפרלמנט העליון קיבל חוק על בית הקברות הלאומי הצבאי. המסמך קבע את המסגרת המשפטית ליצירת מקום שבו אוקראינה תנציח את זכרם של האנשים שהגנו על עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית. מאוחר יותר המדינה קיבלה החלטות נוספות הקשורות לבנייה ולפעילות של המתחם הזיכרוני הזה.

בית הקברות הלאומי הצבאי נמצא במחוז קייב, בתחומי קהילת גטננסקה במחוז פסטוב, ליד הכפר מרחליבקה. זה לא רק בית קברות, אלא מתחם זיכרון מדינתי גדול: עם שדות קבורה, קולומבריות, מבנים דתיים, מרחב מוזיאוני ותשתיות להלוויות כבוד של מגיני אוקראינה ולוחמים לעצמאות.

הקבורות הראשונות בבית הקברות הלאומי הצבאי התקיימו ב-29 באוגוסט 2025, ביום הזיכרון למגיני אוקראינה. אז החלו במתחם הזיכרון קבורות כבוד של חיילים אוקראינים שנהרגו במאבק למען המדינה.

בשנת 2026, אוקראינה החלה להחזיר לשם לא רק מגינים מודרניים, אלא גם דמויות היסטוריות של תנועת השחרור הלאומית של המאה ה-20.

ב-19 במאי 2026, הנשיא ולדימיר זלנסקי הודיע כי החל תהליך הקבורה מחדש של אנדריי מלניק ואשתו סופיה פדאק-מלניק. הוא כינה אותם אוקראינים סמליים של המאה ה-20 והדגיש כי לאוקראינה יש חובה מוסרית להחזיר אותם הביתה.

ב-25 במאי 2026, אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק נקברו מחדש בבית הקברות הלאומי הצבאי במחוז קייב. בטקס השתתפו נשיא אוקראינה, נציגי השלטון, צבא, אנשי דת ודמויות ציבוריות.

הבא בלוגיקה זו אוקראינה מכינה את החזרת יבגני קונובאלץ – קולונל בצבא ה-UNR, מפקד היורים הסיצ’יים, מייסד וראש ה-OUN הראשון. כעת הוא קבור בבית הקברות קרוסוויק ברוטרדם, והצד האוקראיני כבר קיבל אישור לקבורתו מחדש.

כלומר, לא מדובר במחווה פוליטית מקרית. אוקראינה יוצרת באופן עקבי פנתיאון משלה – מקום זיכרון למגינים מודרניים, חיילים, לוחמים לעצמאות ודמויות היסטוריות הקשורות למאבק למען מדינתיות אוקראינית. במסגרת זו יש להבין את החזרת אנדריי מלניק הביתה.

לאחר הקבורה מחדש של אנדריי מלניק וסופיה פדאק-מלניק בבית הקברות הלאומי הצבאי במחוז קייב, הגיעה תגובה חריפה מישראל.

משרד החוץ של ישראל הביע “צער” על הקבורה מחדש הרשמית של מלניק והצהיר כי “אי אפשר להתעלם מהאמת ההיסטורית ומהזיכרון של הקורבנות שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם”.

גם יד ושם הביע ביקורת. המרכז הזיכרוני הצהיר כי הכבוד המדינתי למלניק מעורר “דאגה רצינית”, שכן בישראל שמו נבחן דרך הקשר של ה-OUN, מלחמת העולם השנייה וזיכרון השואה.

תגובה זו הייתה הסיבה למאמר: ההחלטה האוקראינית להחזיר את הגיבור הלאומי הביתה נקראה בישראל דרך מסגרת היסטורית “מאשימה”. לכן חשוב להסביר מדוע ההיסטוריה של אנדריי מלניק דורשת לא סיסמאות, אלא מסמכים והבנת ההקשר האוקראיני.

הקבורה מחדש של אנדריי מלניק באוקראינה שוב העלתה לשדה הציבורי שאלה שדורשת מזמן שיחה בוגרת יותר. לא מדובר רק בטקס מסוים ולא רק בתגובה של ישראל. מדובר על איך במאה ה-21 לדבר על ההיסטוריה האוקראינית ללא חותמות סובייטיות, ללא מתודולוגיות רוסיות וללא הרגל להפוך ביוגרפיות מורכבות לתווית נוחה אחת.

אנדריי מלניק – גיבור לאומי של אוקראינה, איש צבא ופוליטיקה, משתתף במאבק למען מדינתיות אוקראינית, קצין היורים הסיצ’יים, נציג הדור שניסה לשמור על רעיון אוקראינה עצמאית בעידן של קריסת אימפריות, מלחמות, הגירה ולחץ טוטליטרי.

הביוגרפיה שלו לא נכנסת למשפט אחד.

לכן השיחה על מלניק דורשת מסמכים, הקשר וכבוד לזכות האוקראינית לזיכרון היסטורי משלה.

לא סיסמאות.
לא האשמות אוטומטיות.
לא חזרה על הסכמה הסובייטית שבה כל תנועה לאומית אוקראינית הוכרזה מראש כ”מסוכנת”, “פשיסטית” או “עוזרת”.

עבור אוקראינה, מלניק הוא חלק מהפנתיאון ההיסטורי הלאומי. שמו קשור ל-UNR, ליורים הסיצ’יים, למאבק למען מדינתיות, להגירה, לקו אנטי-סובייטי ולשמירת רעיון העצמאות בשנים שבהן ניסו למחוק את הסובייקטיביות הפוליטית האוקראינית מהמפה של אירופה.

ואם השיחה הזו מתנהלת בישראל, היא צריכה להיות מדויקת במיוחד. כי הקהל הישראלי מבין היטב מהי טראומה היסטורית, זיכרון, מאבק על זכות העם לדבר על עברו והתנגדות לניסיונות זרים לשכתב את ההיסטוריה.

מלניק בתקופת ה-UNR: פקודה נגד תעמולה פוגרומית

אחד העובדות החשובות שצריכות להישמע בכל שיחה כנה על מלניק מתייחסת לינואר 1919.

במקורות אוקראיניים מוזכרת פקודה של אנדריי מלניק מס’ 22 מ-13 בינואר 1919. בה נאמר על אנשים שהפיצו שמועות על פוגרומים יהודיים אפשריים או תעמולה לפוגרומים כאלה. יש להעביר פרובוקטורים כאלה לבית משפט צבאי.

זהו פרק עקרוני.

הוא מציג את מלניק לא דרך האשמות תעמולה מאוחרות, אלא דרך מסמך קונקרטי מתקופת הצבא המוקדמת שלו. ברגע זה הוא פעל כאיש צבא של הצבא האוקראיני בתקופת ה-UNR, קשור לחיל המצור של היורים הסיצ’יים.

כלומר, לפנינו לא דמות מהתעמולה הסובייטית של הקג”ב, אלא מפקד צבא אוקראיני שפעל בתנאי כאוס, מלחמת אזרחים, מתקפה בולשביקית וחוסר יציבות כללי – ובכל זאת קשור תיעודית לפקודה נגד תעמולה פוגרומית.

זה חשוב לומר ישירות.

מלניק לא צריך להיבחן דרך הנחת אנטישמיות. יש מסמך מוקדם קונקרטי שמראה קו הפוך: רדיפת אלה שהפיצו שמועות על פוגרומים יהודיים או דחפו אליהם.

עובדה זו לא צריכה להסתתר בהערת שוליים. היא צריכה להיות במרכז הדיון.

UNR, OUN ותעמולה סובייטית

הטעות העיקרית בשיחה על מלניק היא לחבר באופן מכני תקופות שונות והקשרים פוליטיים שונים.

מלניק בתקופת ה-UNR – זהו איש צבא אוקראיני בזמן המאבק לעצמאות לאחר מלחמת העולם הראשונה. זהו היורים הסיצ’יים, צבא ה-UNR, ניסיון ליצור מדינה על חורבות אימפריות, התנגדות לבולשביקים וחיפוש אחר סובייקטיביות אוקראינית ברגע שבו עתיד מזרח אירופה עדיין לא נקבע.

מלניק המאוחר – זה כבר הגירה, תנועה לאומית אוקראינית, OUN-M, ניסיון לשמור ולקדם את רעיון העצמאות האוקראינית באירופה שבה האוקראינים נותרו זמן רב כעם ללא מדינה משלהם.

תקופות אלו קשורות לביוגרפיה אחת, אך אי אפשר להפוך אותן לסכמה שטוחה אחת.

התעמולה הסובייטית עשתה זאת במשך עשרות שנים: מחקה הבדלים, ערבבה את ה-UNR, ה-OUN, זרמים שונים של התנועה האוקראינית, שנים שונות, מסמכים שונים והחלטות פוליטיות שונות. הכל התנקז לתווית אחת, נוחה למוסקבה: לאומנות אוקראינית כ”רוע מולד” כביכול.

לאחר קריסת ברית המועצות, הסכמה הזו לא נעלמה. רוסיה המשיכה להשתמש בה נגד אוקראינה – במיוחד לאחר 2014 ולאחר הפלישה המלאה.

לכן היום כל שיחה על מלניק צריכה להתחיל מעיקרון פשוט: אי אפשר לשפוט גיבור לאומי אוקראיני בשפתם של אלה שניסו במשך עשרות שנים להשמיד את הרעיון הלאומי האוקראיני עצמו.

התקופה המאוחרת של מלניק: הקשר פוליטי

מלניק כמנהיג ה-OUN-M גם דורש ניתוח היסטורי נורמלי.

התנועה הלאומית האוקראינית בתקופת בין המלחמות והמלחמה התקיימה ללא מדינה משלה. לאוקראינים לא הייתה מדינה מוכרת שיכלה להגן על האינטרסים שלהם בזירה הבינלאומית. לא היה מקום שווה בין המעצמות הגדולות. לא הייתה בטיחות. לא היו ערבויות.

היו אימפריות, כיבושים, טרור סובייטי, מדיניות פולנית, לחץ גרמני, הגירה, מלחמה וניסיון מתמיד של האוקראינים להחזיר את שאלת העצמאות לסדר היום האירופי.

בתנאים כאלה, כוחות פוליטיים אוקראיניים חיפשו הזדמנויות לשיקום מדינתיות. זו לא הייתה היסטוריה פשוטה. אבל גם לא הייתה תעמולה שציירה מוסקבה במשך עשרות שנים.

אי אפשר לתאר את התנועה הלאומית האוקראינית בנוסחה סובייטית אחת.

למילניקאים הייתה קו פוליטי משלהם, חישובים משלהם, קונפליקטים משלהם, תפיסות משלהם על עתיד אוקראינה. יש לחקור אותם בנפרד – לפי מסמכים, לפי החלטות, לפי פעולות קונקרטיות, ולא לפי אוסף מוכן של מילים מאשימות.

זה חשוב במיוחד לשיחה הישראלית. ישראל יודעת מהי מאבק על זכות העם למדינתיות. ישראל יודעת מהי זיכרון, גירוש, חוסר מדינה וניסיונות של עמים אחרים להסביר את ההיסטוריה שלך במקומך.

לכן דווקא בישראל צריך להיות הבנה: הזיכרון האוקראיני לא חייב לעבור דרך המסנן של מוסקבה.

מדוע מלניק אינו דמות לתווית סובייטית

אנדריי מלניק היה אדם של הרעיון הלאומי האוקראיני. הוא השתייך לדור שעבורו עצמאות אוקראינה לא הייתה סיסמה מופשטת, אלא מטרה לחיים.

דרכו עברה דרך שירות בצבא האוקראיני, השתתפות בתנועת היורים הסיצ’יים, עבודה בהגירה הפוליטית האוקראינית, הנהגת ה-OUN-M ושמירת רעיון מדינתיות אוקראינית בתנאים שבהם ברית המועצות ניסתה להשמיד את הרעיון הזה פיזית, פוליטית ותרבותית.

לכן עבור אוקראינה הוא גיבור לאומי.

אפשר לחקור את החלטותיו. אפשר להתווכח על שלבים שונים של פעילותו. אפשר להשוות מסמכים, עמדות, חישובים פוליטיים ותוצאות היסטוריות.

אבל אי אפשר להתחיל שיחה עם פסק דין מוכן שנוצר במסורת התעמולה הסובייטית האנטי-אוקראינית.

זה לא גישה היסטורית.

זה המשך של מלחמה פוליטית זרה נגד הזיכרון האוקראיני.

זיכרון אוקראיני והשיחה הישראלית: היכן נדרשת דיוק

התגובה הישראלית לדמויות היסטוריות אוקראיניות עוברת לעיתים קרובות דרך זיכרון מלחמת העולם השנייה והשואה. זה מובן. אבל הבנת הרגישות הזו לא אומרת שההיסטוריה האוקראינית צריכה להיות כפופה אוטומטית למסגרת מאשימה חיצונית.

לאוקראינה יש זכות לפנתיאון לאומי משלה.

לאוקראינה יש זכות לקבור את גיבוריה.

לאוקראינה יש זכות לדבר על דמויות היסטוריות שלה לא כפי שדרשה מוסקבה במשך עשרות שנים.

ואם אנדריי מלניק עבור אוקראינה — גיבור לאומי, זה לא “טעות זיכרון”, אלא חלק מהתודעה ההיסטורית האוקראינית. דמותו קשורה למאבק למען מדינתיות, ל-UNR, ליורים הסיצ’יים, לעבודה פוליטית בהגירה ולקו אנטי-סובייטי של התנועה האוקראינית.

עבור NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency כאן עקרוני לא להחליף ניתוח בתוויות מוכנות. הקהל הישראלי צריך לראות לא רק את המחלוקת סביב השם, אלא גם את התמונה הרחבה יותר: האוקראינים היום מגנים לא רק על הטריטוריה, אלא גם על הזכות לזיכרון שלהם, להיסטוריה שלהם ולגיבורים הלאומיים שלהם.

זכות זו חשובה במיוחד עכשיו, כאשר רוסיה מנהלת מלחמה לא רק נגד הצבא האוקראיני, אלא גם נגד הזהות האוקראינית.

מוסקבה מנסה שוב להסביר לעולם מי עבור אוקראינה “גיבור מותר” ומי לא. שוב כופה את הלקסיקון שלה. שוב הופכת את ההיסטוריה לנשק. שוב משתמשת בנושא “נאציזם” כאלות אוניברסלית נגד העצמאות האוקראינית.

לישראל לא כדאי להיות חלק מהסכמה הזו.

מסמכים במקום סיסמאות

ההיסטוריה של מלניק דורשת גישה רגועה וחזקה.

יש פקודה מ-1919 נגד תעמולה פוגרומית – יש לקחת אותה בחשבון.

יש מאבק אוקראיני למען מדינתיות – אי אפשר למחוק אותו.

יש תקופה מאוחרת של ה-OUN-M – יש לנתח אותה בנפרד, ללא ערבוב עם זרמים אחרים וללא אופטיקה סובייטית.

יש זכות אוקראינה לזיכרון היסטורי משלה – יש לכבד אותה.

ויש הקשר עכשווי: אוקראינה היום נלחמת נגד רוסיה, שממשיכה להשתמש בהאשמות סובייטיות ישנות ככלי לחץ פוליטי.

לכן השאלה העיקרית אינה האם ישראל צריכה להסכים עם כל דגש היסטורי אוקראיני.

השאלה העיקרית היא אחרת: האם השיחה הציבורית הישראלית מסוגלת לראות את ההיסטוריה האוקראינית לא דרך המסנן הרוסי, אלא דרך מסמכים, הקשר וכבוד לעם שנלחם במשך מאות שנים על הזכות להיות עצמו.

אנדריי מלניק – לא דמות מהמתודולוגיה הסובייטית.

הוא גיבור לאומי אוקראיני, איש צבא ופוליטיקה, חלק מההיסטוריה המורכבת והדרמטית של אוקראינה. ואם לדבר עליו ברצינות, יש להתחיל לא מתוויות, אלא מעובדות.

מהפקודה של 1919.

מה-UNR.

מהיורים הסיצ’יים.

מה-OUN-M ככיוון פוליטי נפרד.

מהחוסר מדינה האוקראיני.

מהמאבק נגד מחיקת הזיכרון הסובייטי.

ומההבנה שאוקראינה עצמה זכאית להחליט כיצד לכבד את גיבוריה.

אנדריי מלניק: בקצרה

אנדריי אטנסוביץ’ מלניק נולד ב-12 בדצמבר 1890 בכפר ווליה יאקובובה ליד דרוגוביץ’, באוסטרו-הונגריה דאז. הוא הגיע מסביבה גליציאנית אוקראינית וקיבל השכלה בווינה.

ב-1914, לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, מלניק הצטרף ללגיון היורים הסיצ’יים האוקראינים. ב-1914–1916 פיקד על פלוגת UCC בחזית האוסטרו-רוסית. ב-1916 נפל בשבי הרוסי, שהה במחנה ליד צאריצין. ב-6 בינואר 1917 ברח מהשבי יחד עם קבוצה של אוקראינים גליציאנים ובקרוב הגיע לקייב.

לאחר 1917, מלניק השתתף במאבק האוקראיני למען מדינתיות. הוא היה קשור לחיל היורים הסיצ’יים של יבגני קונובאלץ, שירת בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית וקיבל דרגת קולונל בצבא ה-UNR. בינואר 1919 הוא הפך לראש המטה של צבא ה-UNR.

ב-13 בינואר 1919 אנדריי מלניק, כממלא מקום זמני של מפקד חיל המצור של היורים הסיצ’יים, הוציא פקודה מס’ 22. בה נדרש להעביר לבית משפט צבאי פרובוקטורים שהפיצו שמועות על פוגרומים יהודיים אפשריים או תעמולה לפוגרומים כאלה.

לאחר תבוסת ה-UNR, מלניק נשאר בתנועה הלאומית האוקראינית. הוא היה אחד מהשותפים הקרובים ביותר של יבגני קונובאלץ והשתתף ביצירת הארגון הצבאי האוקראיני. מבנה זה פעל בתקופת בין המלחמות והיה קשור להמשך המאבק למען עצמאות אוקראינית לאחר אובדן מדינתיות.

לאחר רצח יבגני קונובאלץ על ידי סוכן ה-NKVD ב-1938 מלניק הפך לאחת הדמויות המרכזיות בארגון הלאומנים האוקראינים. ב-1939 הוא אושר כראש הנהגת הלאומנים האוקראינים. לאחר הפיצול של ה-OUN הוא עמד בראש הכיוון המלניקאי – OUN-M.

הקו האידיאולוגי של מלניק וה-OUN-M כלל מדינתיות אוקראינית, אנטי-סובייטיות, משמעת לאומית, המשכיות עם מסורת ה-UNR ומאבק למען אוקראינה עצמאית. הכיוון המלניקאי היה שונה מהאגף הבנדרי של ה-OUN והיה לו קו ארגוני משלו, בסיס הגירה ומבנה פוליטי.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, ה-OUN-M ניסה להשתמש במלחמה הגרמנית-סובייטית כהזדמנות להחזיר את השאלה האוקראינית לפוליטיקה האירופית. מלניק וסביבתו קיוו כי תבוסת ברית המועצות תפתח את הדרך לשיקום מדינתיות אוקראינית. בשנים 1939–1941 נציגי התנועה הלאומית האוקראינית קיימו קשרים עם מבנים גרמניים, כולל האבווהר, אך ההבטחות הגרמניות לגבי עצמאות אוקראינית לא מומשו.

גרמניה הנאצית לא הכירה באוקראינה עצמאית. בשנים 1941–1943 השלטונות הגרמניים הגבילו ודיכאו מבנים פוליטיים אוקראיניים, ונציגי התנועה הלאומית האוקראינית נעצרו והוצאו להורג. בתקופה זו ה-OUN-M איבד מספר פעילים, כולל אולג אולז’יץ’, שניהל למעשה את פעילות הכיוון המלניקאי בשטחים הכבושים.

בסוף 1943 מלניק יחד עם אשתו עבר לווינה, בניסיון לשקם את הקשר עם חברי ה-OUN-M בשטחים האוקראיניים הכבושים. בסוף ינואר 1944 הוא ואשתו נעצרו על ידי הגסטפו הווינאי. לאחר מכן מלניק הועבר לברלין, נחקר על ידי נציגי הגסטפו, ולאחר מכן הוחזק כאסיר מיוחד.

ב-1944 מלניק ואשתו נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן. שם מלניק הוחזק כאסיר פוליטי; בספטמבר 1944 הוא הועבר לתא בידוד Zellenbau. ב-18 באוקטובר 1944 הוא שוחרר יחד עם מספר לאומנים אוקראינים אחרים, כאשר גרמניה ניסתה להשתמש בכוחות ההגירה האוקראיניים על רקע תבוסה צבאית.

לאחר השחרור מלניק נשאר בהגירה. מ-1945 הוא חי בגרמניה ולוקסמבורג. ב-1946 הוא השתתף ביצירת הוועדה האוקראינית לתיאום, וב-1947 – המועצה הלאומית האוקראינית. באותו 1947 בכינוס הגדול השלישי של הלאומנים האוקראינים הוא נבחר לראש הנהגת הלאומנים האוקראינים לכל חייו.

בתקופה שלאחר המלחמה מלניק המשיך בפעילות פוליטית אנטי-סובייטית בהגירה האוקראינית. הוא תמך ברעיון שיקום אוקראינה עצמאית, השתתף בתיאום ארגונים אוקראיניים בחו”ל וכתב חומרים היסטוריים על המאבק למען מדינתיות אוקראינית.

ב-1957 אנדריי מלניק הציע את הרעיון להקמת ארגון עולמי של אוקראינים. רעיון זה מומש כבר לאחר מותו: ב-1967 הוקם הקונגרס העולמי של אוקראינים חופשיים, הידוע מאוחר יותר כקונגרס העולמי של אוקראינים.

אנדריי מלניק נפטר ב-1 בנובמבר 1964 בלוקסמבורג. הוא נקבר בבית הקברות בעיר לוקסמבורג. ב-2026 הוחזרו שרידי אנדריי מלניק ואשתו סופיה פדאק-מלניק לאוקראינה ונקברו מחדש בבית הקברות הלאומי הצבאי במחוז קייב.

במסגרת האוקראינית המודרנית, אנדריי מלניק הוא גיבור לאומי, קולונל בצבא הרפובליקה העממית האוקראינית, ראש ארגון האוקראינים הלאומיים (OUN-M) ולוחם למען עצמאות אוקראינה. הביוגרפיה שלו כוללת מספר שלבים שונים: יריונים סיצ’יים, צבא הרפובליקה העממית האוקראינית, פקודת 1919 נגד תעמולה פוגרומית, הגירה, הנהגת OUN-M, קו פוליטי אנטי-סובייטי ופעילות לאחר המלחמה של התפוצה האוקראינית.

…
אורי גלר, טראמפ ו”נשק בתדר נמוך”: איך גרסה מוזרה הגיעה לחדשות בישראל - 23 יוני 2026, 13:07, - Новости Израиля

יהודים מאוקראינה: אהרון דוד גורדון – שורשים אוקראינים של האידיאולוג הציוני ותולדות “גורדוניה” - 22 יוני 2026, 20:48, - Новости Израиля

ישראל נכנסה לחמשת המדינות המובילות במספר הביקורים באוקראינה בשנת 2025: מה עומד מאחורי המספר הזה - 22 יוני 2026, 20:48, - Новости Израиля