סירנות מעל ונציה: בביאנלה הפעילו אזעקת אוויר לפני ביתן רוסיה

ב-9 במאי 2026, ביום אירופה, בוונציה ליד הביתן הרוסי בשטחי ג’ארדיני נשמע אות אזעקת אוויר. זה קרה במהלך הפתיחה הציבורית של התערוכה האמנותית הבינלאומית ה-61 של La Biennale di Venezia, המתקיימת מה-9 במאי עד ה-22 בנובמבר 2026 בג’ארדיני, בארסנלה ובמיקומים נוספים בוונציה. התצוגות המקדימות התקיימו ב-6–8 במאי.

את הפעולה ארגנו פעילים של התנועה האיטלקית ‘+Europa’ בראשות ריקארדו מאג’י. משמעותם הייתה ישירה: להזכיר לאורחים של אחת מבמות האמנות המרכזיות בעולם, שעבור האוקראינים צליל הסירנה אינו אמצעי אמנותי, אלא מציאות יומיומית של מלחמה, טילים רוסיים והתקפות ליליות.

ונציה שמעה את הצליל שאוקראינה שומעת כל יום

לפני הביתן של רוסיה בג’ארדיני הופעלה הקלטה של אזעקת אוויר. על רקע ונציה, שבה בדרך כלל מדברים על קונספטים אוצרותיים, ביתנים לאומיים ואמנות בינלאומית, הצליל הזה נשמע במיוחד בחדות.

בדיוק בזה היה משמעות הפעולה.

הפעילים רצו להראות שהשתתפות רוסיה באירוע תרבותי ברמה כזו אינה ניתנת להפרדה מהמלחמה נגד אוקראינה. בעוד התרבות הרוסית מנסה לחזור לבמות הבינלאומיות תחת מסווה של ‘נוכחות נורמלית’, הערים האוקראיניות ממשיכות לחיות תחת איום של תקיפות.

לקהל הישראלי הסמל הזה מובן ללא הסברים ארוכים. בישראל הסירנה גם אינה הפשטה. זהו צליל שמשנה את היום, השיחה, הדרך, העבודה, ארוחת הערב המשפחתית. לכן הפעולה בוונציה נשמעת לא רק כהפגנה אוקראינית, אלא גם כתזכורת לאופן שבו המלחמה פולשת לחיי האזרחים.

למה התאריך חשוב

הפעולה התקיימה ב-9 במאי 2026 — ביום אירופה וביום הפתיחה הציבורית של הביאנלה ה-61 של ונציה. זה חיזק את המשמעות הפוליטית של המחאה.

אירופה ביום הזה מדברת על שלום, דמוקרטיה ועתיד היבשת. אבל ליד הביתן הרוסי הפעילים הזכירו: המילים האלה הופכות לריקות אם נשאר מקום למדינה תוקפנית שממשיכה להרוס ערים אוקראיניות.

כאן לא מדובר באיסור על אמנות ככזו. מדובר בשאלה האם מדינה שמנהלת מלחמה יכולה להשתמש בבמות תרבותיות כדי לחזור לנורמליות, בעוד תוצאות התוקפנות שלה ממשיכות כל יום.

15 חפצים מהריסות אוקראיניות: הזיכרון הוצא לרחובות ונציה

במקביל התקיימה בוונציה פעולה נוספת. המשתתפים נשאו בעיר 15 חפצים הקשורים לאנשים ומקומות ספציפיים שנהרסו על ידי התוקפנות הרוסית.

בין החפצים הללו נמנו שבר של קורה שרופה ממנזר בלבוב שנפגע מטילים רוסיים, צמיד של ילדה בת שלוש ופנס של משוררת ממאריופול שבו השתמשה בזמן כתיבת שירים במקלט.

אלה לא היו מוצגים מוזיאליים במובן הרגיל. אלה היו עקבות של חיים שהמלחמה קרעה מהמקום הנורמלי.

מאוחר יותר הונחו החפצים האלה יחד עם חופן אדמה על דגלי אוקראינה ואירופה ליד אחד הגשרים הוונציאניים. הפעולה לוותה בסיסמאות קשות נגד נוכחות רוסיה בביאנלה.

למה אמנות לא יכולה להעמיד פנים שאין מלחמה

הביאנלה של ונציה נבנית באופן מסורתי סביב ביתנים לאומיים. לכן חזרתה של רוסיה לא הייתה פרט טכני בתוכנית, אלא שאלה פוליטית.

אם מדינה משתמשת בתרבות כחלון ראווה, אזי השתתפותה אינה ניתנת להפרדה מפעולותיה. במיוחד כשמדובר במדינה שלא רק מנהלת מלחמה, אלא במשך שנים הופכת את ההיסטוריה, השפה, הכנסייה, המוזיקה, הקולנוע והדיפלומטיה המוזיאלית לכלי השפעה.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת בהקשר זה היבט חשוב: עבור ישראל, אוקראינה ואירופה, הביטחון התרבותי מזמן חדל להיות נושא משני. משטרים עוינים פועלים לא רק עם טילים, אלא גם עם סמלים, פסטיבלים, תערוכות, ארכיונים, ‘כוח רך’ וניסוחים יפים על דיאלוג.

שערורייה סביב רוסיה: חבר השופטים עזב, הביתן נשאר

הפתיחה של הביאנלה ה-61 של ונציה התקיימה על רקע משבר רציני. המדיה הבינלאומית כתבה על מחאות נגד השתתפות רוסיה, על סגירת ביתנים במהלך הפעולות ועל החלטה חסרת תקדים של חבר השופטים להתפטר על רקע המחלוקות סביב השתתפות רוסיה וישראל.

חשוב לא לערבב עלילות פוליטיות שונות לתוך תבנית נוחה אחת. במקרה האוקראיני, התביעה נגד רוסיה קשורה לתוקפנות כוללת ישירה, ערים הרוסות, כיבוש, גירושים והתקפות על תשתיות אזרחיות.

בדיוק בגלל זה הביתן הרוסי הפך לאחד המרגיזים המרכזיים של התערוכה. פתיחתו לאחר היעדרות רוסיה ב-2022 וב-2024 נתפסת על ידי רבים לא כחזרה של אמנות, אלא כניסיון של מוסקבה להיכנס שוב למרחב הבינלאומי דרך הדלת התרבותית.

האיחוד האירופי והעקבות הסנקציות

שאלה נפרדת עלתה סביב הסיכונים הסנקציוניים האפשריים. מקורות אוקראיניים ובינלאומיים דיווחו שמבנים אירופיים ביקשו הבהרות נוספות לגבי השתתפות רוסיה והפרת אפשרית של משטר הסנקציות.

זה הופך את המצב לרציני עוד יותר. אם פרויקט תרבותי מתברר כקשור למבנים או אנשים רשמיים רוסיים הנמצאים תחת הגבלות, אזי המחלוקת יוצאת מגבולות האתיקה. היא הופכת למשפטית ופוליטית.

עבור הביאנלה של ונציה זהו מכה למוניטין. עבור אוקראינה — הוכחה נוספת שהמאבק מתנהל לא רק בחזית, אלא גם במוסדות בינלאומיים. עבור אירופה — מבחן לעקביות.

אפשר לדבר על חופש האמנות. אבל חופש האמנות לא צריך להפוך למסך למדינה שמדכאת את אמניה, רודפת את המתנגדים ובו זמנית דורשת לעצמה מקום נוח על הבמה העולמית.

סיום הסיפור הזה עדיין פתוח. הביתן הרוסי שמר על מקומו בביאנלה, אבל המחאות הראו: הנורמליזציה של רוסיה בסביבה התרבותית כבר לא עוברת בשקט.

הסירנה ליד הביתן בוונציה הפכה לאות קצר אך מדויק מאוד. היא הזכירה שמאחורי המילים על ניטרליות לעיתים קרובות מסתתרת בחירה. ואם הבחירה הזו לא תיאמר במפורש, היא עדיין תישמע — כמו צליל אזעקת אוויר מעל עיר שרצתה לדבר רק על אמנות.

…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля

מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21, - Новости Израиля