ב-24 במאי 2026 בלבוב, בקונסוליה הכבוד של מדינת ישראל באזור המערבי של אוקראינה, התקיימה אקדמיה חגיגית שהוקדשה לאפרים משה ליליאן. האירוע איחד אמנות, מוזיקה, היסטוריה, זיכרון גליציה ושיחה על הקשרים הרוחניים בין התרבות האוקראינית ליהודית.
בלבוב נזכרו בליליאן — האמן שנולד בדרוהוביץ’
ב-24 במאי 2026 בלבוב התקיימה אקדמיה חגיגית שהוקדשה למורשת היצירתית של אפרים משה ליליאן — אמן גרפי ברמה עולמית, שנולד בדרוהוביץ’ שבאזור לבוב.
האירוע התקיים בסיוע הקונסוליה הכבוד של מדינת ישראל באזור המערבי של אוקראינה ובתמיכה מידעית של סוכנות הפיתוח האזורי של לבוב. סמלי שהאקדמיה התקיימה דווקא בקירות הקונסוליה הכבוד של ישראל בלבוב. את האירוע הציגה עדה יצחקובנה דיאנובה, סגנית הקונסול של הקונסוליה הכבוד של מדינת ישראל באזור המערבי של אוקראינה.
למרחב התרבותי האוקראיני-ישראלי המפגש הזה היה לא רק ערב זיכרון. הוא הראה ששמו של ליליאן חוזר לזיכרון החי של גליציה — לא כהערת שוליים מוזיאלית, אלא כחלק מההיסטוריה המשותפת של אוקראינה, העולם היהודי ועתיד ישראל.
אפרים משה ליליאן נולד בדרוהוביץ’ — עיר שנתנה לתרבות האירופית כמה שמות חזקים בבת אחת. בפרסומים על האירוע הוזכר במיוחד שדרוהוביץ’ קשורה לברונו שולץ, וכן לאמנים ידועים האחים גוטליב — מאוריצי, לאופולד, מרטין ופיליפ. על רקע זה, ליליאן נראה לא כדמות בודדת, אלא כחלק משכבה תרבותית גדולה של גליציה, שם המסורות האוקראינית, היהודית, הפולנית והאירופית התקיימו זו לצד זו במשך מאות שנים.
«חוטים בלתי נראים»: פרנקו, לסיה אוקראינקה וליליאן
אחד המשמעויות המרכזיות של האקדמיה היה קשור לנושא «חוטים בלתי נראים» — קשרים רוחניים ואמנותיים בין המורשת של איוון פרנקו, לסיה אוקראינקה ואפרים משה ליליאן.
לאורחים סיפרו לא רק על הביוגרפיה של האמן, אלא גם על איך יצירתו יכולה להיקרא לצד המסורת הספרותית והרוחנית האוקראינית. זה חשוב במיוחד היום, כאשר אוקראינה בזמן מלחמה מדברת מחדש על ההיסטוריה הרב-לאומית שלה ומחזירה לשיח הציבורי שמות שהיו ידועים במשך שנים רבות למעגל צר מדי של מומחים.
ליליאן היה אמן של זיכרון יהודי, דמויות מקראיות, התעוררות לאומית, גירוש, כבוד וחזרה. פרנקו ולסיה אוקראינקה בתרבות האוקראינית גם קשורים לנושאים של חירות, התנגדות, כוח פנימי וזכות העם לקול משלו. לכן השיחה עליהם באותו מרחב לא נשמעה מלאכותית, אלא מדויקת מאוד.
אורחי האקדמיה יכלו לצפות במצגת וידאו של יצירות ליליאן, לראות תערוכת פוסטרים אמנותיים שנוצרו על ידי אמנים אוקראינים בהשראת עבודותיו, ולשמוע שירים עממיים יהודיים בביצוע האנסמבל «שיינה מיידלאך».
חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים כאלה דוגמה חשובה לאיך הזיכרון האוקראיני-יהודי הופך לא רק לנושא לארכיונים ולכנסים מדעיים, אלא גם לגשר תרבותי חי בין אוקראינה, ישראל והעולם היהודי.
מי דיבר באקדמיה
בין הדוברים היו מרקו בוריסוביץ’ סימקין — עיתונאי בינלאומי, היסטוריון, חוקר אמנות, פעיל ציבורי, חבר במועצה המומחים של דון לודה; סטפן אנטונוביץ’ דאוימוקה — מדען, פרופסור, דוקטור לכלכלה, פוליטיקאי אוקראיני, פעיל ציבורי, אספן ופילנתרופ; רומן מירונוביץ’ יצב — פרופסור באקדמיה הלאומית לאמנות של לבוב, דוקטור להיסטוריה, אמן אוקראיני, מועמד למדעי האמנות.
ההרצאות שלהם עזרו למשתתפים לראות לא רק את יצירתו של ליליאן, אלא גם את מקומו בהיסטוריה של התרבות העולמית. בפוסטים של משתתפי האירוע הודגש במיוחד שכל הרצאה הייתה גילוי — לא רק על ליליאן עצמו, אלא גם על השמות הקשורים אליו כמו איוון פרנקו, לסיה אוקראינקה ותיאודור הרצל.
זהו קשר חשוב. ליליאן נולד בגליציה, אך יצירתו יצאה הרבה מעבר לאזור. הוא הפך לחלק מהמודרניזם האמנותי היהודי, השפה הוויזואלית של הציונות המוקדמת והסביבה התרבותית שממנה צמחו מאוחר יותר סמלים רבים של ישראל המודרנית.
מוזיקה, זיכרון והמלחמה האוקראינית
חלק מיוחד של האקדמיה היה הופעת האנסמבל «שיינה מיידלאך» בניהול אלנה סימאון. בפרסומים של המשתתפים הוזכרה במיוחד טטיאנה סוקורקינה — המבצעת המבוגרת והרגשית ביותר של האנסמבל.
אחד הרגעים החזקים ביותר היה ביצוע היצירה «ירמו». מילותיה על עבדות, עול כבד, סבל ותקווה לשחרור נשמעו בהקשר האוקראיני במיוחד חזק. במדינה שממשיכה להתנגד לתוקפנות הרוסית, שיר כזה נתפס לא רק כחלק מהמסורת המוזיקלית היהודית, אלא גם כשיחה על גורל עם שלא רוצה לחיות בעבדות.
לכן האקדמיה לזכר ליליאן הפכה לא רק לאירוע תרבותי. היא חיברה את ההיסטוריה של האמנות, השיר היהודי, הכאב האוקראיני, זיכרון גליציה והמאבק הנוכחי של אוקראינה לחירות.
תודה מהחטיבה ה-24
בסיום האירוע נשמע עוד דגש חשוב. האמן הלאומי של אוקראינה ולדימיר סליפצ’נקו, הידוע גם כמתנדב בצבא האוקראיני, העניק בשם מפקד החטיבה הממוכנת ה-24 על שם המלך דנילו תעודת תודה למרקו סימקין.
הסצנה הזו הייתה מאוד מייצגת. באוקראינה המודרנית, התרבות, הזיכרון וההגנה על המדינה קיימים זה לצד זה. השיחה על האמן מדרוהוביץ’ הסתיימה בסימן תודה מהצבא — וזה אומר על הזמן יותר מאשר הסברים ארוכים.
כאשר אוקראינה מגנה על עצמה מפני התוקפנות הרוסית, המאבק הוא לא רק על ערים וגבולות. זהו מאבק על הזכות לזכור את ההיסטוריה שלה כמורכבת, רב-לאומית ואירופית. בהיסטוריה זו, המורשת היהודית של גליציה תופסת מקום חשוב.
למה זה חשוב לאוקראינה ולישראל
האקדמיה החגיגית בלבוב הראתה שאפרים משה ליליאן חוזר שוב למרחב התרבותי האוקראיני. לא כאמן «זר», לא כביוגרפיה יהודית נפרדת, אלא כבן דרוהוביץ’, חלק מזיכרון לבוב ודמות שמחברת את אוקראינה עם העולם היהודי.
לישראל הסיפור הזה גם יש משמעות מיוחדת. ליליאן קשור לדמיון הציוני המוקדם, לתקופת תיאודור הרצל, לשפה הוויזואלית של התחייה הלאומית היהודית. לכן ערב זכרו בקונסוליה הכבוד של ישראל בלבוב היה מחווה סימבולית: אוקראינה מחזירה לעצמה שמות ששייכים בו זמנית לאדמתה, להיסטוריה היהודית ולעתיד ישראל.
המחשבה הסופית של האירוע הזה פשוטה וחזקה. הזיכרון על ליליאן — זה לא רק שיחה על העבר. זהו גשר בין דרוהוביץ’ לירושלים, לבוב והעולם היהודי, התרבות האוקראינית וההיסטוריה הישראלית.
ובדיוק גשרים כאלה חשובים במיוחד היום.
…
רוסיה הרגה כבר לפחות 707 ילדים אוקראינים: 4 ביוני – יום הזיכרון לילדים שנהרגו כתוצאה מהתוקפנות המזוינת של הפדרציה הרוסית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
שמו של חסיד אומות העולם גנריך אוסטשבסקי מונצח באודסה - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля
מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 4 יוני 2026, 20:21,
- Новости Израиля